האולימפיאדה כמסורת המייצרת התפעמות ותחושת התעלות, 2024
טקס הפתיחה המרהיב של אולימפיאדת פריז, על אף היותו שנוי במחלוקת בדעת הקהל העולמית, היה בעיניי ביטוי מובהק לאופייה הגדול מהחיים, הנומינוזי, של המפלצת היפהייפה הקרויה אולימפיאדה.
הרבה זמן לא חשבתי על המילה נומינוזי. למדתי על המושג הזה לראשונה, לפני זמן רב, מתוך קריאה בכתביו של הפסיכולוג קרל יונג שהשאיל אותו מחוקר הדתות רודולף מיי. הנומינוזי הוא חווית הקדושה, השילוב הרוחני והרגשי, הלא רציונלי, של יראת כבוד, פליאה ותדהמה, התפעמות עזה ותחושת התעלות. החוויה הנומינוזית היא תחושת ההיקסמות המתעוררת בנו כאשר אנחנו מרגישים שאנחנו נוגעים במשהו עמוק וניצחי שחורג מאיתנו ומחיי היומיום.
האולימפיאדה היא מסורת המייצרת חוויה כזו.
פעמיים חוויתי את זה הכי מקרוב שאפשר כאשר ליוויתי כפסיכולוג ספורט את נבחרת הגברים האולימפית בג'ודו של ישראל.
יש לא מעט סיבות מדוע האולימפיאדה היא תחרות הספורט המיוחדת ביותר ואולי גם הקשה ביותר מבחינה מנטאלית. אמנה חלק מהן בקצרה. זו התחרות הנדירה ביותר בסבב העולמי (מתרחשת פעם ב4 שנים), המסוקרת ביותר מבחינה תקשורתית, עבור רוב הענפים זוהי התחרות שהזכייה בה היא המתגמלת ביותר כלכלית, הקריטריונים להגיע לאולימפיאדה הם קשים ומחמירים ורק הטובים ביותר בעולם משתתפים בה.
דבר נוסף חשוב – המשתתף באולימפיאדה מרגיש שהוא חלק מאותה מסורת היסטורית של שאיפתם של בני אנוש לגעת באלוהות, למתוח את קצה גבול היכולת האנושית ולשאוף למרומי האולימפוס – מושבם של האלים ביוון העתיקה היכן שהמשחקים נוסדו.
הכפר האולימפי, הלפיד, חמשת הטבעות – הסמלים נוכחים ומורגשים היטב על כל צעד ושעל באולימפיאדה. החלום האישי של כל ספורטאי שמגיע לאולימפיאדה, חלום שנחלם לרוב מאז הילדות ובמשך שנים ארוכות של עבודה קשה, נשזר בחלומותיהם של אינספור ספורטאים משחר ההיסטוריה מכל העולם. לעמוד על הפודיום באולימפיאדה.
צריך מיכל נפשי ענק וחזק כדי להתמודד עם החוויה הזו בצורה מיטבית.
זו חוויה עוצמתית, ייחודית מאין כמוה, מציפה, מטלטלת ומעצבת. היא עשויה לרומם או לרסק את הנפש – לפעמים לסירוגין או אף בו זמנית – וכל זאת עוד קודם שבכלל לקחנו בחשבון את השפעתו של ההישג הספורטיבי עצמו, של ניצחון או הפסד, שלא תמיד נמצא ביחס ישר לחוויה שהאולימפיאדה מותירה בנפשו של הספורטאי.
במשך 10 שנים בהן ליוויתי את הנבחרת, את אורן סמדג'ה והצוות המקצועי, את הספורטאים האולימפיים הבכירים וגם את הצעירים שעתידים להיות – השקענו מאמץ, מחשבה, יזע ודמעות – לפתח את המיכל הנפשי הנדרש, מיכל גדול וחזק. חוסן מנטאלי. מיומנויות התמודדות עם לחץ. עמידות. מסוגלות לביצועי שיא. שמות רבים יש למיכל הזה – הוא אכן כל אלה ואף יותר מהם.
בלעדיו כמעט בלתי אפשרי להפוך כישרון, עבודה קשה ומטרה להצלחה – לחוויה של הגשמה עצמית ביום האולימפי וכך גם בתחומים אחרים בחיים.
